<h1>תוספות — מנחות</h1>
<h2>דף ט:</h2>
[מנחות ס"ז ע"א] עובד כוכבים שהפריש פטר חמור [מודיעים אותו שהוא פטור]. פירש בקונטרס שהפריש שה וקשה אפי' בשל ישראל ליכא משום קדושה דחולין גמורין הוא ותנן בפ' קמא דבכורות ואם מת נהנין בו אלא ודאי בפטר חמור גופיה מיירי כרבי יהודה דתניא בפרק קמא דבכורות פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה.
[מנחות ק"א ע"ב] ועגלה ערופה לאו כשנערפה דא"כ תיפוק ליה משום נבילה אלא בששחטה וקא סבר ירידתה לנחל איתן אוסרתה ולמאן דאמר עריפתה אוסרתה נמי מצינן למימר דקא סבר ר"ש עגלה בשחיטה כשירה כדאמרינן בפ"ב דכריתות [כ"ה ע"א] אי נמי משערפה ועריפתה מטהרתה מידי נבילה כדמוכח בסוף חטאת העוף [זבחים ע' ע"ב].
<h2>דף י.</h2>
[מנחות ק"א ע"ב] בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה. בסוף כל הבשר [חולין קט"ו ע"ב] יליף איסי איסור אכילה מהך ג"ש ואיסור הנאה מק"ו ונראה דהיינו טעמייהו דר"ש סבר אין ג"ש למחצה וילפינן מינה אף היתר הנאה ואיסי סבר אהני ג"ש ואהני ק"ו אי נמי משום דבההוא קרא דטריפה איירי נמי בקדשים שיצאו חוץ למחיצתן כדאמר בפרק בהמה המקשה [שם ס"ח ע"ב] דאסירי אף בהנאה וגלי קל וחומר דילפינן מינייהו ורבי שמעון דהכא סבר דפשטיה דקרא בטריפה מיירי.
<h2>דף טו.</h2>
[מנחות מ"ד ע"ב] מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם אפילו למחר. בפ"ב דתמורה [י"ד ע"א] מוכח דלמחר נפקא לן דבר יום ביומו מלבד שבתות ה', ודרך הש"ס להביא על פסוק הרהוט בשני דרשות אע"ג דנפקי מקראי אחריני כי ההיא דשבח נעורים לאביה [קדושין ג' ע"א] וכן מוהתעלמת [ב"מ ל' ע"א] וכן ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה [גיטין כ"א ע"ב] וכן מותר הפסח ושלמים הבאין מחמת הפסח פ"ק דזבחים [ט' ע"א] ופ"ד דזבחים [ל"ז ע"א] ופרק התודה [לקמן פ"ג ע"ב] ופ' מי שהיה טמא [פסחים צ"ו ע"ב] ופ"ב דבכורות [ט"ו ע"א] דדריש אך ולא חלבו ומסיק רבא דאך לאותו ואת בנו הוא דאתא וחלבו מדמו נפקא.
<h2>דף לג.</h2>
[מנחות ס"ג ע"ב] מפשיט את הפסח עד החזה. דרך רגליו מתחיל והולך ומפשיט עד החזה ליטול אימוריו ולא דמי לההיא דתניא בבכורות [ל"ג ע"א] ובתמורה [כ"ד ע"א] אין מרגילין ביום טוב ואין מרגילין בבכור דהתם במפשיטו לעשות נוד שלם וצריך להוציא רגליו מצוארו. ולאו דווקא נקט הכא פסח דבכל קרבן ציבור של שבת הוה מצי לאשמועינן ונקט פסח לרבותא אף על פי שיש פסחים מרובים ונראין מוטלין כנבילה אי נמי משום רבותא דרבנן דאפילו לצורך יחיד התירו. אי נמי דווקא בפסח שרו רבנן דחשו שלא יתקלקל הבשר משום דעיקרו לאכילה.
<h2>דף לט:</h2>
וכמה תהא משולשת ב"ש אומרים ארבעה. פירש בקונטרס הפתיל יהא ארבע נמצא הגדיל שנים. ורבינו תם פירש דאגדיל קאי והענף שמנה הרי שנים עשר וכן אנו נוהגין. וכן משמע בספרי בפרשת כי תצא גדילים למה נאמר לפי שנאמר ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט א' בפני עצמו ת"ל גדילים כמה גדיל נעשית אין פחות משלשה חוטין כדברי בית הלל, ובית שמאי אומרים מארבע חוטין של תכלת וארבעה של לבן על ארבע ארבע אצבעות משמע דאגדיל קאי, והקונטרס נמי פירש כן בל"א [בכורות ל"ט ע"ב]. וכן יסד רבי שלמה ספרדי [בפיוט פרשת שלח] המשולשל יהא נפשל כדי אצבעות ארבע ונפשל קורא הגדיל כמו מפשילין חבלים לתוכן פרק אלו הן הגולין [מכות י' ע"א] וכמו אין מפשילין חבלים לתוכן דבפ' בני העיר [מגילה כ"ח ע"א].
